נאמר בספרי קלארבוקס שברנרד הקדוש שאלה את אדוניינו איזה היה סבלו הגדול ביותר שלא נרשם, ואדוניינו ענה: "עלי כתפי, בעת שהנחתי עליהן את הצלב בדרך צעריו, הייתה פציעה קשה יותר מכל השאר ולא נזכרה באנשים. כבדו את הפציעה הזאת בתפילותיכם ואני איתן כל מה שתבקשו דרך תוקפה וזריזותה. וכל מי שיקדשו לפצע זה, אשלח להם חטאיהם הקלים ואינני עוד לזכור חטאי המוות שלהם."

הגילוי והבטחה הזאת של משיחנו האהוב הם ראהות נוספות לרחמיו ללא גבול. אנחנו מוזמנים לאמר תפילה זו יומית ולהפיץ אותה באופן רציף, כך שגם אחרים יכולים להשתתף בב�רכה הזו.

תפילת הפצע

אדוני ישוע האהוב, כבש האלוהים הרך, אני חוטאי נמוך, מקדם ומשתחווה לפציעתו הקדושה ביותר על כתףיך, שבה נשאת את הצלב הכבד, שהרקע בשרכם והגלה עצמותיכם, גרמה לך צער גדול יותר מכל פצעי גופו הקודש.

אני משתחווה אליך, ישוע הצערון; מאדיר אותך, מגדיל את שמך, מודה לך על הפציעה הקדושה והכואבת הזאת, מבקש ממך בדרך הכאב העצום ובעולו של צלבך הכבד, רחם עלי חוטאי, סלח לי על כל חטאי המוות וחטאים קלים, והובילני לגן עדן דרך הצלב שלך. אמן.

הבטחות אדוניינו

גלו למריה-ז'ולי זאנני הצרפתית הסטיגמטיקאית

ישו: “הוי! חשבו כיצד סבלתי מפצע זה עמוק ומעט ידוע. אני רוצה שהמאמינים יבאו לשקת את שפתיהם על פצעי, שתנשוף (אחזות) לבם תרכך את פצעי.” (29 במרץ 1878)

האדון הראה למריה-ז'ולי את הפצע הזה וגילה לה את עומקו:

ישו: “הכאב בלתי ניתן להבינה בלבם של ילדי!!! כיצד תפילות אלו משמחות ומנחמות אותי, כמה פעמים התפללו תפילות הפצעים הללו אל לבי והפכו את הישועה לנשמות שנמסרו לגיהנום.” (17 במאי 1878)

האדון גילה למריה-ז'ולי הבטחות נוספות שיתנו למי שיכבדו את פצע הכתף שלו ויפיצו את התפילות:

① “אברך כל הנשמות שמפיץות תפילה זו: אני נותן להם חסדים רבים.” (29 במרץ 1878)

② “אוהבי נפשתי שאני אוהבת אותכם, שמפיצים את התפילה הזאת, אנחנו לקחת אתכם תחת הגנתי, אנחנו לשמור עליכם תחת המנטל של אהבתי.” (29 במרץ 1878)

③ “אנחנו לפזר את החושך שיבוא אל לבם.” (28 בדצמבר 1877)

④ “אנחנו לנחם אותם בצרותיהם.” “אנחנו לבוא באמצע צרותיהן הגדולות, להאיר ולנחם אותם.” (8 בפברואר 1878)

⑤ “אנחנו לבוא לברך אותם במעשיהם.” (29 במרץ 1878)

⑥ “אנחנו לתת להם אהבה רכה לצלב. אנחנו לבוא לעזור להם בזמן המוות עם הצלב הזה ואנחנו להוביל אותם אל ממלכת השמים שלי.” (12 באפריל 1878)

⑦ “אני אמתיק את צרותיהם.” (28 בדצמבר 1877) “בא בשעת המוות. אנחם אותם בעבור מעברם.” (8 בפברואר 1878) “בעיקר בשעת המוות, אבוא ליתן להם רגע מתוק של שקט ורוגע. אומר להם: ‘הוי נשמה קדושה טובה, שפיצתה את התפילה הזאת שאני חשבתי עליה מאוד שתידעה, בא לקבל פרס עמלך, פרי הברכה.” (29 במרץ 1878)

⑧ “אני אגן עליהם, אשמור אותם, אנחם את כל הנשמות שמבקשות להפיץ את הפצע הקדוש הזה. בשעת המוות, אנחם את הנשמות שהשלימו לי בתפילותיהן וברחמים שלהם לפצע העמוק והכואב. אבא לחדד אותן בחששותיהם האחרונים. אבא ולהכין להם מעבר: תודה לכם ששתלו לי על צרותי.” (17 במאי 1878)

⑨ “ראו,” אמר ישוע, ומראה על פצעתו עם רגישות קיצונית, “כל ילדי שזיהו את הפצע הזה, שהעריכו אותו, התפללוה אליו, יקבלו ביום האחרון פרס גדול ונסיב. אני לא רק מראה זאת, אלא גם מכריז על כך. דברי אלהים.” (מאי 1878)

התבוננויות בפצע הקדוש על כתפו

התבוננות שאולי נוכל לחשוב בהערצה לפצע הקדוש על כתפו

① הסבלנות האינסופית של אדוני ישוע המשיח, שקבלה על עצמו מרצון את עוונותינו. (29 במרץ 1878)

② טובתו האדירה של הבטיחה לשאת את חטאינו הבלתי תודים בדרך לגולגולה. (28 דצמבר 1878) הוא היה מוטרד, עד כדי נפילה כואבת בדרכו הצלב. (8 בפברואר 1878)

③ מרי-ז'ולי: “אדוני, זה חטאינו שאתה נושא על כתף זו הדמועה והמכואבת. זה חטאינו שהם גורמים לך לסבול כאבים גדולים ובלתי ניתן להבין כמו הים. הם חטאינו שקרעו את בשרך הקדוש, שעשה את הצלב אדום.”

④ הרחמים האינסופיים שבהם סבל אדוני ישו המשיח מפצע זה הקרוא, שמגלה כמה חמורים הם עונשינו. התאחד עם כאב זה העצום, שכמעט לא ידוע על פני הארץ. (28 בדצמבר 1877)

⑤ אדוני קורא לנו להסתכל על הפצע העמוק והכואב, בו כל אחד מהנו השתתף. בקש תפילה ודמעות, הודיה ואהבה. (8 בפברואר 1878) זה שם שטבעו חטאינו.

מרי-ז'ולי:

“כשראיתי את הדם שהשתקע בצלב, כשראה אותו נדחף לפצע זה, אוי! משקל עצום של הצלב, כמה אתה גורם לגואלנו לסבול! עדיין רואה את דמו של מלכי האלוהים, מסומן על האבנים ברחובות ירושלים. מי יגיד תלונה לאחר אהבת ישו הצלוב!” (17 במאי 1878)

מקורות:

➥ TheSacredHeart.com

➥ CathInfo.com