כשנכנסתי לכנסייה, אדוננו ישוע אמר, "הייתי רוצה שתהיי נוכחת איתי שוב. את המבצר שלי. כשאת באה לפניי, אני מרגיש הרבה יותר חזק."
אמרתי, "אדוני, אתה ה מבצר שלי . אדוני ישוע, אתה סובל כל כך הרבה, והנה אני כאן, חוטאת קטנה, ומה אני יכולה לעשות עבורך?"
אדוננו ישוע התלונן בפניי על האופן שבו אנשים בעולם פוגעים בו. הוא אמר, "השלום אינו מגיע. הם יכולים לנסות לנהל משא ומתן על שלום, אבל לא משנה מה הם עושים, הם לא יכולים להסכים עליו."
"סין וצפון קוריאה מתכננות רשע שוב, ורוסיה איתן."
שאלתי, "אדוני ישוע, אתה לא יכול לעצור אותם?"
אדוננו השיב, "אינני יכול לעצור אותם מכיוון שתכניתם חייבת להתממש. אני מחזיק את השלום לעת עתה, אך לא ליותר זמן רב מזה. ילדים, אתם לא מתפללים. אתם חייבים להתפלל ולהתפלל ולהתפלל ולהתפלל לשלום."
"כשהכהן מתחיל להתכונן להרמה ולסעודה הקדושה, אני רוצה שתחזרו למקומכם. וכשאתם מקבלים אותי, הגישו לי בחזרה, כדי לנחם אותי ואשתמש בזה לדברים רבים ושונים שבהם הם פוגעים בי. בכנסיות שלי, לא הכל טוב. העולם חוטא בצורה כה נוראה כעת שאינכם יכולים לדמיין כיצד אנשים חיים את חייהם ללא בושה, ללא צניעות. פשוט טומאה!"
אדוננו קיבל על עצמו בפניי את כאבו ועצבו העמוקים.
לפני הברכה האחרונה, בעוד הכהן עדיין נוכח בכנסייה, ראיתי בחזון את תקרת הכנסייה נפתחת לפתע, ויכולתי לראות את השמיים מעלה, עם כל המלאכים והקדושים.
לרגע קצר הייתי גבוה בשמים, והמלאכים היו כולם נרגשים ואמרו: "ולנטינה, אנחנו אוהבים אותך כי את סובלת כל כך הרבה למען אדוננו. היו אמיצים, הכריזו על דברו של ישוע. כולנו מתפללים עבורכם שאדוננו יעניק לכם כוח. שמחו."
"אירועים מגיעים, אבל זה כמו פאזל." המלאכים הראו לי פאזל עם חלקי פסיפס מסביב לשוליים, אך במרכז עדיין היו חסרים הרבה חלקים. יש להניח את החלקים הללו בפאזל לפני אחרית הימים.
"כשהכל יתמלא, אז יגיעו השינויים," אמרו המלאכים.
"רק תחשבו איך נכנס יום אחד לעידן השלום. זה יהיה זמן נפלא."
לאחר סיום הקודש, הלכתי לקפלה כדי להתפלל לפני הפסל שלlele אם המאמינים, עזרת הנוצרים.
התפללתי, "הו אם מבורכת, תהילה לך ולאדון ישוע. אילו פרחים יפים יש לך."
היא ענתה, "כן, הם יפים, ואני אסירת תודה, אך אני ובני איננו מאושרים. איך נוכל להיות מאושרים כשהעולם כל כך חוטא? הם פוגעים בבני כל כך הרבה. אפילו בכנסייה הזו, בני נפגע."