הבוקר המלאך בא ולקח אותי לטהרה כדי לבקר את הנשמות הקדושות. היו גברים רבים בחלק הזה של הטיהורה. אחד מהם, בעל מראה מכובד מאוד ולבוש בחליפה, צעד קדימה כדי לברך אותי. הוא לא נראה זקן. לא ידעתי מי הוא, והוא לא חשף את שמו.
הוא אמר, "את יודעת שעשיתי כמיטב יכולתי עבור בני בזמן שהייתי עלי אדמות? נהגתי לקנות לו דברים. נהגתי לעשות הכל עבורו. הייתי משאיר את הדברים שקניתי לו בחדרו, בתקווה שהוא עשוי להשתמש בהם ולהשתנות. הוא מעולם לא העריך זאת, הוא מעולם לא הודה לי, ומעולם לא ראיתי שום שינוי."
אמרתי לאיש, "דברים חומריים אינם חשובים. אולי מה שהיית צריכה ללמד אותו היה על האמונה, על הדת. זה היה יכול להיות מועיל לו יותר."
הוא התחרט ואמר, "את יודעת, אני אבי הילד, ובגלל שתמיד קניתי לו דברים ונתתי לו הכל, עכשיו אני צריך לסבול. הייתי צריך לדבר איתו על האמונה ולהתפלל עבורו בשקט. במקום זאת, ניסיתי לשנות אותו באמצעות דברים חומריים. עכשיו, הראו לי שלא הייתי צריך לעשות זאת. הייתי צריך לתת את כל זה לאלוהים, להתפלל על בני וללמד אותו מה באמת יעזור לו. אבל לא עשיתי זאת, ועכשיו, בגלל כל זה, שכל כך התאמצתי לעשות, אני חייב לסבול על כך."