יום ראשון, 16 במרץ 2014
יום ראשון שני של העונה הגדולה.
האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית של פיוס החמישי בקפלה הביתית בבית התהילה במלאץ דרך כלי ובתו אן.
בשם האב ובשם הבן ובשם הרוח הקדושה, אמין. במהלך התפילה הורוסית והמסה הקדושה, המזבח לקרבן וגם מזבח מריה הקדושה, הטברנאקל ומלכי הטברנאקל, הסמל של השילוש הקדוש ובמיוחד פסלו של האמא הקדושה היו מוארים באור זהב מבריק, כמו גם שני חבילות הורדים.
המלאכים היו נוכחים ונעו לתוך ולמחוץ לקפלה הביתית הזאת. האמא הקדושה, יוסף הקדוש ומיכאל הארכאנגל שמרו על בית התהילה כי אנחנו הייתם בסכנה גדולה. יוסף הקדוש, של חגיגתו נחוגים ביום רביעי, הפיאטה, ישוע הרחמים וגם המשיח המתוקן זרחו בניצוץ בהיר. היישוא הקטן נטה אלינו ורצה לנחמנו, אף על פי שגם הוא צריך נחמה.
האב השמימי יאמר: אני, האב השמימי, אדבר היום, ראשון שני של העונה הגדולה, דרך כליי הרצוי, המושמע והענווה ובתי אן, שממצה בכל רצוני ומשנה רק מילים שיוצאות ממני.
בני האב היקרים שלי, ילדי מריה היקרים שלי, חבורתי הקטנתי היקרה, מאמיני ואנשי אמונה היקרים שלי מקרוב ומרחוק, אני, האב השמימי, יש לי היום להורות לכם הוראות מיוחדות.
כמו שקראנו היום, כלכם צריכים לשאוף לקדושה. כמו שהניח לך אביך הקרוב קנטניץ', אתה צריך להתקדם בקדושת ימי העבודה ובעבודות. מה זה אומר, תוכל ללמוד מילדי היקרים שלי, כי הם קיבלו שנים רבות של הכשרה מאב קנטניץ'.
ההיום ילדיי האהובים, עבודת שונשטאט מאוד שונה כי זה התמידות לקדושה לא יכול להתקיים כך יותר מכיוון שהעולם שם התמוטט: החילוני, המודרני, הקומון של ארוחה והקומון של יד. ילדיי האהובים מקרוב ומרחוק, ילדי שונשטאט האהובים עליי, זה יכול להיות באמת? אפשר זאת? לא!
"אתם ממש המשיכים להיות ילדיה של שונשטאט", אמר הנער קנטניך בדקה זו, "כיוון שהרבה שנים אתם חיים בשונשטאט ומשתתפים בהרבה קורסי הכשרה.
אתם למדת ספרים רבים וקדושים של הנער קנטניך. בתוככם התמידות לקדושה מאוד חזקה. אבל זכרו ילדי מרים האהובים עלי, שאתם לא מושלמים. התמידות לכן שלכם תישאר אך הפגמים והחולשות אתם תשמורו אותם. אם אינך במיזוג מלא, אל תתפלא שהדבר הלא נכון יבוא אליך כי דרכי אינן כדרכיכם ומאמרותי לא כמו מאמרותיכם. לעיתים קרובות אתם נותנים את הדעה שלכם ואת רצונותיכם. זה חיוני לכל ארבעתכם לחשוב באמת מה משמעות התמידות לקדושה. זה אומר לקבל את האחר כמוהו ולא לרצות לשפר אותו ולהתלונן עליו תמיד כיצטריך, כי אלה הם רצונותיכם. להיות מסוגלים לסלח שייך לתמידות הקדושה. להאשים את האדם השני בדבר שהוא צריך לעשות טוב יותר כדי לשרת אותי, להיות חסר אהבה ולתגובת תוקפנית זה לא בסדר. אתם ילדיי האהובים חייבים להפסיק זאת או ללכת בנתיבה של הקדושה לחלוטין. זה לא יהיה קל לכם כי לעיתים קרובות אתם נופלים חזרה לפגמים ישנים. אז עליכם להתחיל מחדש!
יש תמיד עבודה הרבה המתינה לך, ילדי היקרים שלי. לכן, תעשו את העבודתכם תפילה. אל תשכחו בעצמתם במאבק על הקדושה, כי ברצונכם להציל נפשות רבות מאוד. זה חשוב, ילדי היקרים שלי, אחרת תאבדו את כוחכם הרוחני. גם הגוף לא יוכל עוד לעמוד בכך ויותר ויותר תלונות יעלו. אני לקח את המחלות והמחלות כאפייה, אך אתם חייבים להשתתף, ילדי היקרים שלי. אין להתאבל עליכם, ולא ליפול לתשועה, אלא להמשיך ברדיפות הקדושה.
קחו את עבודת שונשטט כדוגמה. לא מה שהעבודה של שונשטט משמעותה היום, אלא איך למדתם זאת. כהנים כאלה כמו אב קנטניץ' יהיו הכוהנים שלי. הם ישרתו אחרים. הם יהיו עבדים לכל. ולא להיות מנוהלים. ורבים מכוהנים עושים את זה היום. הם יכולים להישרת על ידי הלאים שמביאים אותם למזבח. הם מותאמים לפי ממדיהם, לא לפי הממדים של השמיים. כהנים היום משתיקים את התאולוגיה הראשונה והם מבטיחים אחרים, את הקטנים, הנחשלים, החסרי ערך בעיניהם. הם קטנים, עניים, חלשים וזקנים. "ליטוף תפילת השחר הוא לא חשוב כל כך. זה העבר," אומרים הם. אך תמיד לקחו את התפילה לשם ידיכם, ילדי היקרים שלי. הוא הסולם לגן עדן. כמה מריה ממתינה לתפילות הרבות שלכם.
הבטו על הגדול החדש! הוא לא לפי מידתי. הוא לא מתפלל בתפילת השחר. הוא לא קורע לפני בני היקרי ישוע המשיח. הוא כבר לא ברך לפניו, לא בגלל מחלה, לא, בגלל סרבנות, בגלל סרבנות, כי הוא חושב שהוא הגדול ביותר, הוא מראה לכם עכשיו את המודרני, כי אתם לא חיי בעבר, בימי הביניים. אומר: "לקחו את ועידת הוותיקן השנייה ברצינות." אך אני אומרת לכם שזה צריך להיות מבוטל משום שהוא הרס את כנסייתי וההריסה ממשיכה.
זה הנשיא החדש של ועידת הבישופים אינו לטעמי. הוא גאה בדתו הקתולית, אותה אין לו כלל. הוא חי את התלמיות והמתחזים אותך. הוא עולה עליך. אתם עבורו הפקודים הטובים והוא הגדול שחקר תאולוגיה וידוע הכל. צפו בכוהנים לראות אם הם עושים אותו דבר. האם הם רוצים לעמוד מעליכם. אז זה לא הכהנים הנכונים שאני רוצה. אני מתגעגע לכוהנים עניויים שמטפלים באהבה ובמתנות עצמיות לי בקדושת הקורבן ואומרים: "אתה, ישוע המשיח האהוב שלי, אתה הכל לידי. אתה משנה את עצמך בידיה שלי כרגע. זה סוד גדול כל כך שאני לא יכול להאמין בו. אני רוצה לפלוט מהפחד." כך קורה עם ילדי בכל התמרת. הוא חייב להיות בעל יראת שמים, יראה לי ולכל האנשים. עליו להיפרד מאלה שלא מאמינים ולא אוהבים. לא צריך לרצות את עצמו, אלא להניח אותי, אב השמים, בראש סדר העדיפות. "אב השמים, אתה החשוב ביותר לידי, לא אני. האם אז עוד יאהובתי כי עלי לדבר דבר לא נעים, אך הוא נכון, זה לא חשוב. אני מכריז על האמת ואני עומד מאחורי ההודעות שמכילות את אמונתך. אלה אינן מילים של ילדי, אלא הן מילתי, מילות אב השמים בטריניטי. צרו זאת בחשבון, בנים יקרים של כוהנים, שכולם נראים עליהם בגאווה. היא נשארת לי אפסית קטנה. היא מכשיר ומתעסקת בתמיכה לקדושה.
זכור, ילדי, שאף אתה לא תהפוך לעולם למושלם, שגם אתה עושה טעויות ומרגיש את חולשותיך. לכן, אני האב השמיימי, רוצה ממך שתלך אל הסקרמנט הקדוש של התוודה כל שבוע. העביר את זרמים החסד הזורמים מהסקרמן הקדוש של התוודה. יש לך חולשות ופליטות שאתם נלחמים בהם, אך לא תהפוך לעולם למושלם. ככל שהאהובים עלייך, שואפים לקדושה יותר, כך תוכלו להכיר את חולשתכם ותרגישו את חוסר המושלמות שלכם. רק כאשר אני, האב השמיימי, לוקח אותך ביד ומנחה אותך דרך הסבך, אזי תוכל לשאוף לקדושה. התמונה שאבי קנטניך הולך עמך בידי דרך הסריגים הדקיקים ואתם משאירים את השיחים היבשים שמאל ושיעור יבש דיןימית, אזי אתה הולך קדימה ולא אחורה.
אל תדבר עוד על מודרניזם. בנו האהוב של הכומר, עברת דרך ארוכה ואני רוצה ממך שלא לדבר יותר על הזמן הארוך שגידלת את המודרניזם, אלא לעזוב את הזמן מאחורי. אתה חי בעכשיו וקבלת כך הרבה זרמים של חסד. התודה שלך צריכה לבוא לידי ביטוי, שכן קיבלט כמה מתנות ולא היה יכול למצוא את דרכו מחוץ לסבך הסרגים הזה בלעדיי. שברת את השבועה האנטי-מודרניסטית שאתה נשבעת פעם אחת. מאז עברה למודרניזם. מעולם לא הייתה זו רצוני מה שעשית. שחיית בשטחה הרחב ושגעת את המאמינים בסקרמנט הקדוש של התוודה. למה? כי לא הוראת על ידי הבישופים, שבאחריותם, אלא היו במודרניזם. צריך לפעול אחרת עכשיו מאשר אז. זה העבר. חזר בו עם כל לבך, כמו שכל כומר אחר שהגיד את המודרניזם במשך שנים גם חייב לעשות. אם אין תודה, הכומר לא יכול להתקדם יותר בקדושה.
כל כהן צריך לחיות בצניעות. זה חשוב! כשאינו עוד חי בין הכוהנים, חטא עוקב אחר חטא וברגע הוא ים של חטאים. ואף אחד מכוהני לא מודעים לכך. להפך, אף על פי שהוא מאמין שישן באמת: "כולם אני יודע, כי למדתי. האחרים אינם יודעים דבר. חייב ללמד אותם." אך מה היא ההדרכה שאותה הוא נותן? ההוראה זו בלבול, והמאמינים הוטו מהנתיבה במשך שנים.
אירתי אתכם, בני הכוהנים האהובים שלי, דרך ילדי הקטנה. לא היא שאתם השמעתם לה, אלא לי, אב השמים. זה לא יכול היה להמשיך כך, כי הוצאתי אותך מהמדרון. אתה חופשי מכל דבר. אתה הכהן היום לפי רצוני וצמאתי. לכן אני רוצה שתמשיכו לשאוף לקדושה כמו גם אתם, ילדי האב והמרים האהובים שלי. שאפו לקדושה, כי זה חשוב לך להעביר את הבשורה, להעביר את האמת המלאה, להעביר את חייך בקדושת. הכל מה שאתם משאפים לו נמצא ברוחי. לא תבינו שהאפשרי יכול להיות אפשרי.
גם לכם נראה בלתי אפשרי שאולי הכנסייה יכולה לשנות, כי היא בבוץ ובטיט. ואולם אנוכי השדאי, היכולת, היודע הכל אלוהים הטריניטי שיאיר את כל דבר ויערך לפי רצוני ותכנון. תפלאו כיצד הדברים יראה בעתיד בכנסייה החדשה האמיתית. אני צריך להסיר רבים שאין מימוש לרצוני ורוחי. הם אמרו לי לא ברור והפכו לגאוותנים. דרך הגאוה השטן נכנס. הוא מחזיק אותם בחוזקה ולא משחרר. שוב, בני הכוהנים האהובים שלי, כדי שתהפכו לכוהנים לפי רצוני ורוחי: עבדים קטנים וצנועים, אך חזקים בתפילה, כפרה ובדוגמה!
זכרו, צאנצי הקטן והנאה שלי, שיש לך למלא משימה עולמית. אתם חושבים שהדבר בלתי אפשרי עבורכם. אני יכול להזדהות עםכם. אך אתם בידי ובעזרת יד זו תעבורו בין הסבךים. לא יהיה קל לעולם לך להתקדם. אך אם האב השמיימי ואימה הקרובה שלך יסייעו לכם, הכל יעבר באמת.
אהבה על אהבה, נאמנות על נאמנות! לא אחורה, אלא תמיד קדימה נמשכת דרככם. תפילות קטנות וחדורות יסייעו לכם במהלך היום, כאשר יהיה לקראתך, כאשר תחשבו שהכוח הגופני והנפשי שלך עוזב אותך. אתה תחוש שאנחנו או אימה הקרובה שלי מתערבים. לילה ויום היא מתפללת עבורכם על כסאו, לחיים יקרים שלכם. כל אחד מכם הוא בעל ערך, אך לכל אחד מכם יש חולשות ואבל גם כישורים. אתה משתמש בכישוריו.
אל תפחדו, היותי אומץ לב. הכריזו עלי שם שיכולים, אף אם זה קשה עבורכם. העבירו את ההורות האלה. הרבה דברים יהיו לא נעימים לכם כי אינך יכול להבין לעיתים קרובות שהאמת יכולה לפגוע באחר. אך גם אז חשוב להודיע על אמיתי ולא לשים לב אם אתה מוכר ונאהב. כאשר אתם מעבירים את ההורות שלי, תעשו עצמכם לא פופולריים כי הוא לא יכול לעקוב אחריכם ומשום שהוא לא רוצה להשתנות. הדרך הנוחה היא דרך קלה. הדרך הקשה מושחתת באבנים דרכן. אך אני לוכד אתכם משום שאנחנו אוהב אותך, ושאנחנו הוצאתי אותם ממדרון זה. אתם הבחורים. אך אינך יכול להאמין בזה. מתנתי לכם גדולה מדי. אך זאת צריכה לעזור לך הלאה, משום שאהבה דוחפת אותכם קדימה. אהבה ושאהבים שייכות יחדיו.
איך אמא הכי יקירה שלך צופה אליכם באהבה גדולה. היא שולחת לך מלאכים רבים כדי שתוכל להמשיך בדרך הקשה הזו. לא תפסיקו, אף אם כבר התעכל על חולשותכם. להישאר קטן כמו אמא שלי ולשרת ולהיות השפחה לכל, זה חשוב עבורך ועבור האחר. אתם חייבים לעולם לא להפסיק. לחשוב על האב. גם הוא לא משחרר אותך, כי אתם קושרים עם העבודה של שוינשטט, כי העבודה האמיתית של שוינשטט היא להיות הכנסייה החדשה היום.
וא מה אודות הרולדסבאך, ילדיי היקרים? כל אחד שם שקר באמת? שם נלקחו דמעות אמא הכי יקירה שלי. לא התירו לה לבכות. הם גורשו ואתם גורשים כי אתם באמת. מנהיג זה עם ועדת המיסד שלו לא יחזיק באמת. הם הפכו לגאויים. שטן מחזיק בהם בציפורניו. בזלילות הם מתקדמים נגדכם, ילדיי היקרים. חשבתם איך רודפת צאצאי הכבשה הקטנה והאהובה שלי? אך היא חייבת לעמוד בתוקף despite the hostility and mockery.
ילדי האמונה, לכו למקום התפילה שלי הרולדסבאך, אף על פי שזה נראה לכם קשה מאוד, ולכתו לתוך המערה. שם אתם בטוחים כי אני שולח את אמא. ואמה הכי יקירה שלכם תיחבק אותכם שם כי היא אוהבת אתכם, אך גם כי צריכה את נחמתכם. הילד הקטן ישוע, האינו זקוק לנחמך ממנו? איך זה נלעג בציבור על ידי מנהיג זה. לא זה כואב? הלא זה מאסף לכולם שצאצאי הכבשה הקטנה והאהובה שלי אינם סובלנים שם? הזרמים המלאים של החן רק יכולים להישפך כאשר הם מופיעים שם.
המשפט הזה, מה שהוטל עליהם, אינו נכון. הוא לא יכול להתאים לאמת, כי דין קאנוני וחוקתי הם שני דברים שונים. כאן הדין הקאנוני אחראי. זה לא נלקח בחשבון. במקום זאת פנו לעזרת המשטרה והפרקליטות הציבורית במקום לדין הקאנוני. הותר לכם להירכך ולהתפלל שם גם להכריז על דברי, כי כל עולה זכאי להכריז על אמונתו הקתולית בכל מקום שזה מתאים. אם אחד מזלזל באמי הקדושה, האם יש לשרוק כעולה? היכן זה מותר לקבל הכל, כך טיפלו שם? צריך להתעלם מכך כך? אני הולך לשם וזה מספיק? לא! אתה חייב להתפללל כמו שהעולים התפללו והקרבו בקדושת המקום. הם כולם חייבים להיות מוכנים להופיע עכשיו באמת ולעשות את הקרבנות כדי שצאני קטן יוכל ללכת שם שנית כך שאני רוצה.
אני עוד מעוניין שהמנהיג שלי לא יחליק לתוך התהום הנצחית. הוא עומד על פיו של התהום ורק אז אני רוצה להצילו, אותו מכולם. כמה מריר לי לראות אתו משתף פעולה עם הרע. מדוע לא לצפות בדרך הצלב השטנית סביב הכנסייה של מרים הקדושה? האם זה יכול להיות נכון? האם הכנסיית מרים יכולה לתת לכם הכל? היכן זה נכון? הלא נערכו שם טקסים שטניים? האם אנחנו שקטים על כך היום? האם אחד משתיק את רדיפת הילדים שהחוו הופעות, מתים? כמה הם היו צריכים לסבול וכמה צאני קטן סובל היום? רדיפה, לעג, בוז, השמצה, דיבה, עליהם לקבל הכל. והם עושים זאת כי הם שמו אותי, האבא שמימי, בראשון.
איך שמתבוננת אימך שלך אלייך, אך הכאב גם נוכח בפניך. צפה באינטרנט כיצד היא הוכה, כיצד דומו את פיה. לא תוכל לדבר עוד יותר. זה לא יופיע תחת כל נסיבות. מקומות הופעה, שם אימך שלי הופיעה ומעוד רוצה להופיע היום, אסורים עליה. אין לה לדבר ולא להופיע. "הכל הוא דמיון," הם אומרים. אמא שלי רוצה לאסוף את ילדיה של מרי סביבה שוב, כך שתוכל לחזק אותם בכוח הרוחני שלהם. היא רוצה להחבק בהם כי עליהם לסבל לעג מהרשויות, וכי ההרשויות אומרות, "אין הופעות ולא התנגדויות, שכן הכל הוא פנטזיה, לא יותר מכך. הם נביאים שקריים שהאב השמימי קרא לתוכנית". האם יכולים להיות נביאים שקריים המלמדים את הקתוליות האמיתית ומתגוררים בתורה לחלוטין? ההתנגדויות הן הוספות לתנ"ך בזמן המשבר של הכנסייה. היא כבר מושחתה לגמרי.
כעולי רגל, אתם מאמינים נקראים לעמוד ולהעיד ולהודות. אתם שוכבים בשינה של המוות, שכן אתם נפרדים מהאל הטריניטרי הקרוב ללב. אתם חיים בחטא כאשר לא מודה לי ולא מעבירים את האמת ומגדלים את קור רוחכם. נחמה היא הסדר היומי עבורכם. למה אני צריך לפעול אחרת מהאחרים? יש לי טוב בכל מקרה ואני ממלא את חובתי ביום ראשון. זה מספיק לי. אחר כך אוכל ליהנות מן העולם כפי שברצוני. והאחד האחר, הוא יהיה בסדר. ההרשויות יקחו על עצמן את האחריות לדתי.
אבל מה זה נראה כשהסמכות חסרה, כאשר האינפאליביליות של הנפה הופכת לא קיימת, כאשר הוא נעשה בלתי מוסרי, כאשר הוא תקף את האמונה הקתולית האמיתית ומתחיל לסרב לדוגמות? אז מה? הוא עדיין באמת? עליך לעקוב אחריו כי הוא הרועה הראשי? אז אתם העבירו את האחריות אליו, אז אתם נוחים. אתם עצמכם אחראים לאמונתכם אישית, ולא לזולת. צריכים לדעת מה האמונה הקתולית נראית בלבבכם. אומרים כן לכל? הפכתם לבלויי ונוחות והאמת עם כולם? זה נעים מאוד להיות באמת עם כולם.
אך אם אחד הולך בדרך יחידה באהבה ובאמת, אם הוא בוחר את הדרך הקשה, אז זה קשה, כי אז צריך לנתק אותם שאינם מאמינים. אז לא יכול להמשיך בנתיב שלהם. לעומת זאת, דרכי חשובה ודרכי נמצאת באמת. צריך להיתנעל לגמרי אל האלוהים התלת-אחד ולאהוב אותו ולהעמידו מעל הכל. אסור לראות את עצמי כמוצלח. קבל את מחלותיכם ואת הצלב שלכם כך הם. נתנו לכם מתוך אהבה על ידי אביך השמים כמתנה, כי רק אז תעמוד תחת צליבי בני. צריך לעקוב אחריו בצליב ולא להסיר מעולם את הצלב. הכבד יותר שהצלב הופך, הרחמנית יותר צריכים לחבק אותו, במיוחד בתקופה זו של הפסחה. חשבו על זה והתבוננו. קבלו שוב ושוב את הצלב. לעיתים קרובות לא רוצים זאת כי זה מחלה וקושי גדול. אבל רק אז הוא הופך ליעיל עבורכם.
אהובי שעליהם חולי כבד, אוהב אותם, אם תמסרו את החולה שלכם אלי ותסבלו ממנו מתוך אהבה, אני מחבק אותך ומסגיר אותך לצליבי בני. צפו באמי שעמדה תחת הצלב עד הסוף והייתה היחידה שהמשיכה לגמרי בדרכי, בדרך בני ישוע המשיח. בלא ספק לא אמרה לא למשימה העולמית.
משימת העולם הזו נמסרה כעת לך, יקרותי הקטנות שלי. תעזרו להציל נשמות, להציל נשמות מהתהום באמצעות התפילה שלכם, הקרבה, החרטה ותיקון. תקנו ובקשו ממני שרחמי יעברו על הצדק בעולם הזה. צדק לעיתים קרובות נראה אחרת. אז אני עוזב את האדם שלא הולך אחריי לרצונו שלו והוא נראה אחרת מרצוני. הגנה מלאה נתונה רק כאשר אדם זה מסר את רצונו לי ועושה מה שאני רוצה ואחראי אחרי, אב השמים בטריניטי.
אוהב אותכם ללא גבולות! אני מברך ומגן עליכם בכל מצב, עם אם שמי, כל המלאכים והקדושים, בשם האב ובשם הבן וברוח הקודש. אמון. אהבה מעל לאהובה, נאמנות מעל לנאמנות, זה מה שאני רוצה לכולם. אמון.