יום שלישי, 27 בינואר 2015
הודעה מאדוננו ישוע המשיח
לבתו האהובה לוז דה מריה.
עמי היקר:
צעד אחר צעד אני מוביל אתכם עימדי כך שדרך תהיה פחות קשה …
בתוך החופש הבחירה כל אחד בוחר אם להמשיך עםי או להמשיך לבדו
לבדך …
האדם אומר: “אני בדמותו של כריסטוס”, והדבר, האם זה יכול להיות נכון?...
לדמותי יהיו העניבים, הרכונים, מי שיש לו לב נקי,
מי שלא מתגאה בעצמו, מי שהפנה לחיקו השני, מי שיודע להמתין ולהשמיע, מי שאומר “כן” לי ומשיך להילחם לשהות ברצוני.
אהובה:
אל תשתכחו את הענוה, זה סמל לבני, זו התואר של אלה שאוהבים אותי ברוח ובאמת. העני שמקבל את ברכותי ועזרתי משכה אותי וקורא לי ללא אומרות מילה אחת.
הזדוני נידון למוות בגאוותו … מי מביכם רוצה להיות אחרון? אל תשתכח שמי שעובד את אחיו, יהיה גדול באנשים ואילו זה שאומר על עצמו יושפל לא פעם אחת אלא מאתיים.
מי שנשלט בגאווה, ישלח אותו לחרבונו שלו. הזדוני שמשתמש בכוחו מעל אחיו, מגביר את עצמו אישית. יצורים אלה מכחישים אותי ומתפרסמים כעצמאיים. אה! אל תשתכחו שאני בא בעוצמה ובצדק, “כי כל מי שיגביה את עצמו יושפל ואילו זה שישפל את עצמו יהיה מגביר.” (1)
ילדים, האנושות נעה מלאת "אגו", בחכמתה הלא חכמה המלאה באי סדר, סובלת בניסיון לדעת מה שאינה יודעת, עם הגאווה שמשליטה על ההגיון והכוח לבטל את החוכמה האמיתית. גאווה משתילה מושג שגויה של חירות, דוחפת את האנושות לתהום.
(1) לו 14:11
אהבתי:
האיש שגדל בחירותו שלו, נפרד מכול מה ש
מציע לו להישאר בסדר מסוים ומתרכז בעצמו, הוא טרף לעוניו של עצמו.
חירות היא הדרך, דרך ואחדות, ולא עצמאות…
חירות זה אהבה, לא חלוקה …
חירות זו כפיפות, ולא קשיחת הלב …
אהובי:
מי שמחזיק בדעתו חי בצרותיו, כי חירותו האמיתית היא גדולתה, לא זה שהמפוחס בעצמו “אגו”.
מי שמפריד עצמו ממני חי בסכנה קבועה, הוא מבט על עצמו, אוהב את עצמו יותר מאשר מה שהוא צריך לאהבה אותי.
מי שמפריד עצמו ממני, זה סירה נודדת בים של האנושיות שלו, רוצה להיקרא, להיות מטופל ומתגאה בתשומת לב אנושית, וחי באהבה יתר על המידה לעצמו, מכסה את ההכרה כדי לא לראות את תאוותו העצמית.
הגאון נזכר בקלות בחוקים שלי: במנתקו הנפשי המהיר הוא מפרד עצמו ממני, בוטל אותי מחייו. בעקבות זאת השינויים בדור הזה הוחלטו לתהום על ידי הטעויות הגדולות שבהן נפלה האנושות.
ילדי אהבה:
זהירו מגאון.
הוא מביא את הגאווה שבאה לעולם ואת תכניתיו,
להתגבר עליך, לגרום לכם להיות גאונים, בלי לקחת בחשבון
שיקול דעת; אלא רק חכמתו העצמית והטפלה שלו ומצריכה את האחדות של ילדיי שם שיהיו.
ילדים:
הכירו גאווה, בשעה זו היא נוכחת יותר באנשים מאשר בכל רגע אחר. הגאווה צדה אחרי ילדיי בכל מקום, מסתירה עצמה כך שלא תזוהה, דוחקת את הרוח שלי כדי לשמור עליהם בכלא כך שילדים לא יסלחו ומשתלטים כריבון האמת, שמורים על רעיונותיהם כאיחוד.
ילדים:
הגאווה קיימת ברוב ילדיי, אף שרק מעטים מכירים אותה כדי לתקן את עצמם.
הגאווה מופנית לכאב של אחרים.
הגאים פוגעים תמיד באחיהם, רק למען שאיפותיו.
גאווה, ילדים, היא מחלה רוחנית, יש לה שליטה על היצור האנושי, כוח לשמור אותו בתוך "אגו" שלו ורחוק מאהבתי עד שיגיע למטרתו: להסיט את ילדיי ממני אל התהום.
עמי הנאה:
בדקו עצמך ברוח נדיבה, רק במקרה שאני בא ואינני מכיר אתכם בגלל מרד נגדי ונגד אחיכם.
החוק אחד, וחוץ ממנו החטא הוא ברבות והעבירה נגדי היא קבועה. חוסר האהבה פוגע בי ואנשי עמי מתרחקים ממני.
בעבור גאוותו של אדם, הנקיים נהרגים, המרד מקבל תמיכה, הרדיפות מחזקות, הסכסוכים גדלים, החזקים מצדיקים את טעויותיהם, האופרסים שמחים; ואדם משמיד עצמו בגאוניותו.
עםי הנאה:
הבט אלי, חיי ברצוני, לא תעמל בשגרה. לֹא
שגרתי…
כוחו של האדם ייפול תחת עבודת אלילים שלו.
השותפים ישביחו זה את זה באמצע בלבול גדול. ילדיי חיים בבהלוק, רואים מרחק רב את סבל אחיהם.
אל תתעלמו מקריאתי; הכנסייה שלי תחווה ברגעים.
אל תקו באמוני בהגנתי.
אהבתי נותנת עצמה והוא מופיע ויהיה מופיע אל עמי.
עזרתי תבוא לאמוני, מנחיל את ילדי ואתגלה את הרשע האופרס והטנטקלים שלו.
התפללו, ילדיים, לרוסיה. יחד עם בעלות בריתה תגרום לכאב. רוסיה תחליק מהסביבה. התפללו, ילדיי, לחיליא. היא תחליק כאשר הארץ מתרעשת.
התפללו, ילדיים, לאיטליה. תהייה טרף של טראור וטבע יגרום לה לסבל.
יקרובים, הארץ מתרעשת. מים ברכה לאדם יעשה אותו סובל.
בדקו את עצמכם, לפני שהמצפון בדוק אותכם.
עםי היקר, אני תומךת ביכולת. אני נשארת עם עמי תמיד.
אוהב אתכם.
ישוע שלכם.
הויה מריה הטהרת, מושגת ללא חטא.
הויה מריה הטהרת, מושגת ללא חטא.
הויה מריה הטהרת, מושגת ללא חטא.