ביום זה, בשעה 04:00, הופיעה אמנו לאמי שוב בעת תפילתה. בבקר הזה, ראתה אימי לראשונה את השטן שרצה להרגיז אותה, כדי למנוע ממנה להתפלל. אז אמרה באמון מלא:
דם המשיח גורש שטן מרוחי ומרוח כל משפחתי!
השד הנואש והמצוקה יצא במהירות בצעקות. כאשר סיימה אימי את התפילה הגלוריאוסית, הופיעה לה שוב אותה נערה לבושה לבן, יחד עם גבר גבוה מאוד וחזק: זה היה ישו המשיח. שניהם היו עם אחי קירינו. שלושתם היו לבושים בלבן וקירינו היה בין ישו ואמנו, שהחזיקו בידיו. אימי רגשה שמחה עצומה כשראתה אותו בפעם השנייה עם ישו ומריה. אז דיבר אליה ישו לראשונה בקול יפה מאוד:
הוא עמנו. זה הוא שרצה להיות מלאך וקדוש שלי!
אז התבינה אימי שהאח קירינו היה עם כנפיים בגבו, וישו אמר לה:
(*) הוא מלאך וקדוש של האדון ומלאך וקדוש למשפחתכם!
(*) אמא שלי זכרה מה אחי קירינו היה אומר לה כשעוד היה בחיים: אמא, לא באתי לסבול, ולא לחטוא או למות זקן, כי אני הולך להיות מלאך וקדוש של האדון. אמא אמרה לו, אתה רוצה להיות מלאך וקדוש של האדון? אחי ענה לה, כן ואנכי! אמא אמרה לו, אז תהיה! - אך היא מעולם לא ציפה שהוא ימות כך צעיר.