גבירתנו באת כגבירתנו מפאטימה. היא אומרת: "תהילה לישוע."
"בתי, אנכי תופשת את בגד החן הזה של המשימה בעולם. כל פרט אחרון נכנס למקום שלו. אני התפרת, והחוט - חסדי. בעבר פיתחתי ופתחתי מחדש את זה בגד, אך היום הוא מותאם לחלוטין ונכון ללבוש לארוחה החגיגית."
"כל אחד שבא אל המקום הזה, משתמש במים או קורא את ההודעות, יתקלקל בבגד זה של חסד האל. יש שיידחו אותו וישלחו אותו כמוך הוא בגדים זולים; אחרים ילבשוהו ויגלו בו גאווה, אך הבגד יחולל ונפצע דרך הגאוותם, הספקות וההבחנה השגויה שלהם."
"אך בתי, יש כאלה שילבשו את בגד זה וילבישוהו לנצח, מסרבים לאפשר למי עם ידיים חולקות לגעת בו. אלה הם שליחי אהבתי. אלו הם האנשים שעוזרים לי 'לגלות' את הבגד הזה החן לעולם. אלו הם השליחים שיעזרו לי להכיר אותו."
"הבגד של חסדי שהמשימה שלי דרךך מוכתר באבני החן הטובות ביותר. אך האבן היקר והמקושט המושלם עשוי מאמונה סבירה ומשתקפת בכניעה בליבו של המשימה עצמה. אבן זו לבדה שווה יותר מהאלגנטית או מן הפנינה הגדולה ביותר. היא משכה את העין של השמים ומבוהקת כאילו הייתה מיליון מלאכים. זה האבן החן הנצחי של חסד שניתן במקום הדומיננטי ביותר בבגד - מעל הלב."