ישוע יוצא קדימה מהקודש באדרור. הקודש הופך לליבו. הוא אומר: "הנה לבי, גחלת בוערת של אהבה אלוהית, שופכת עצמה כנסכים על חטאי האנושות. זה בדמותו של אהבת האל שאני משכה כל העמים דרך אהבת הקודש. אנוכי אהבה נצחית, מגדלור קבוע לעולם השואף לבלבול. כעת אקרא לכם להיות עולי רגל באהבת הקדש בתוך דורות של רשע. תאמינו בלבבותכם באהבה. אל תשאו ייאוש. אנוכי עםכם תמיד."