יום ראשון, 30 בדצמבר 2007
ישו המשיח מדבר לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית בבית תפילה בדודרסטאד דרך כלי שלו אן.
יקר לי ישו, מלך ואדון, שליט העולם כולו ומעל הכל, שליט הכנסייה שלך. אמרת לי שאתה רוצה לדבר היום, ביום זה, יומיים לפני סוף השנה. אני מודה לך על חסדייך, על אהבתך, על זבחותיך, שאתה נוהג להעלות מחדש ומתמיד בכל המזבחות דרך בני הכמרים האהובים שלך.
ישו המשיח מדבר עכשיו: יקר לי, בחירי, גם היום אני רוצה לדבר אליכם דרך ילדי רצוני, נידפי ומשמעתי ואן כלי. היא שוכבת באמתי המלאה ומספרת רק את דברי. כן, ילדיה האהובים שלי, בחיריך, גם היום אני מחפש מקלט. ראשית כל, אני רוצה להביע תודה לבתי מרים על כך שהעמידה לי את המקום הזה כשגרתי ממכנסיותי.
גם אני רוצה להודות לבני הכומר האהוב שלי על זבח הקודש שהוא העלה לי, אדון העליון, עבורכם, ילדיה האהובים והבחירים שלי. אל תיתעו, ילדי, כי פתחתם את דלתות ליבי. קראתם וקראתם כאן לא משלכם אלא על ידי, כי בחרתיך. כן, אכן גירשתי מכנסייתי, בבית המקום הקטנים שלי דרךיהם אני מדבר, אמיתית גירשתי. כמה דמעות לבבי הקדוש וללב אמי. הם לא מקבלים את זה חזרה, הם ממשיכים לגרשי ממכנסיותי.
ילדי, אלו אינם מכנסייתי עוד. אל תפחדו, כי אני מטהר את מכנסיותי. הן שייכות לי, וחתונת הקורבן הקדושה שלי תתקיים שם מאוד בקרוב לפי רצוני. לאסף, בני הכמרים שלי טרם ויתרו על מעמד השלטון שלהם.
ילדי, שמעו את הרועה העליון של כנסייתכם וכנסייתי, הרועה העליון, אמרתי, ולא לביישופים שאינם עוד באמתי, כן, שלא משמיעים אוזן לרועה העליוני שלי.
מה צער גדול לאימה האוהבת והאמא שלכם על עוון זה החמור. אך אני מקבץ את קטנטני סביבי. נשאר רעיית קטנה שרוצה לשרת אותי ולא לעם, אלא לי, המלך הגבוה ושדאי, השולט בכל כנסייתי, הכנסייה הקתולית והאפוסטלית היחידה שלי. מה הפכה ממנה, יקרי? איך צופה עליכם ישו קטנטן בצער גדול. היה חייב למצוא מקלט בגננת הקטנה ביותר. שם תישפך עליכם גם היום חסד רב. ראו כיצד, כאחד הקטנים מכולם, הייתי אלוהים והפכתי לאדם עבורכם. למעןכם עשיתי את הזבחות האלה. למענכם הפכתי לאדם ונידון כבר כשילדה קטנה בבטן אמא השמימה שלי. זה קורה שוב היום.
אך אתם ילדי, האמינו גם בגלולי הקודש שלי על המזבח. כן, זה רק סמל בכנסיות אלה. אנשים לא מאמינים בי בסקרמנט הגבוה הזה, שאני נתתי לכם מתוך אהבה גדולה ואינסופית. כיצד הוא מושחת. לב אם נצחי צועק ללא הפסקה והדמעות של הדם נראות במקומות רבים. אך אנשים לא מאמינים. הם גורשים גם את אם מהכנסיות האלה. הם אף אינם מאמינים שאני מאפשר לאם לי בוכה, מאשר אמא בוכה, על העבירות, על החילולים הקרובים, של כוהני. כמה סבלה הכנסייה הזו, כן, היא נגמרת. אך אז אופיע באדיקות הגבוה ביותר בשמים עם אם יקרתי, וזה קורה מאוד בקרוב, ילדי. האמינו בזה ותאמנו יותר עמוק.
את אהבת האל הזו שיום היום אם נזלת עליכם מלב טהרתה של אם, קבלו בלבבות פתוחים. חן זורם בנחלים היום. זה הקרבן הקדוש היה נעים לי. אתנה לבתי עוד מידע עבור בית הכנסייה הזה, לכנסיית החירום הזו. אז, כאשר כנסיות אלה סגורות, הם רוצים אליך, בת יקרה, כדי להיות מורשים לחוגג עםך את הקרבן הקדוש שלי.
מה מעט אנשים עדיין מאמינים באל? הם גירשו האל הגבוה ביותר מחייהם. הם נהנים מהעונות העולם והם לא נכנסים לכנסיות אלה. בשל כך אני קורא את חבורתי הקטנה. שולח משלחי בכל הארץ להביא את האמתות שלי עד סופו של העולם.
ניצלתי הטכנולוגיה, כלומר אינטרנט והטלפון וכלי אחרים שהמצאתי באדם. כלים אלה לא שימשו לכבודי גם כן. נתתי לאנשים את הידע. הם לא המציאוהו בעצמם. הכל ילדי, חברו אלי אז תוכלו לחיות, אז תוכל להיות מאושרים ביומיה האחרונים של הטהרה. אל תשתוקו, אלא התחזקו. גירשו כל הפחדות מלבבכם. הם מונעים מכם לשמוע את דברי ואסוף חידושים.
אני אוהב אותך ללא גבולות, יקריי! אם שלי בוכה עכשיו כי הושלכתי, אנוכי בנהּ היקר ביותר שילדה, כן אמרה את פיאט שלה מראשית. גם אני מחכה לפיאטכם. הלכו עם זה הדרך האבנית האחרונה. אגן עליכם ואימי תהיה עמכם בכל רגע ותגנב אותך מהסופה הגדולה שתבא אליך בכל קצרות.
אל תשתוקו! אל תשתוקו! אנוכי עםכם! לא אעזוב אתכם מעולם. אני אוהב אתכם. סיפרו לי תדיר מאוד שגם אתם אוהבים אותי ולא תעזבו אותי כי רוצה לשאול אתכם כל השאלות הזו שנית: האם גם אתם רוצים לעזוב אותי? הילך, צאן קטן שלי, בדרך האחרונה עםי? אני יהיה עמכם תמיד, כי יצרתיך מראשית בתוכנית אב הכוכבים.
ועתה רוצה לברככם, להגנב עליכם, לאהב אתכם וגם לשלוח אתכם. אברך אותכם עם כל המלאכים והקדושים, עם אם יקרה שלי, בשם האב ובן הרוח הקודש. אמן. אברך אותכם שלשה פעמים כדי שתעבורו את המערכה הזאת עם אימי. בשם האב ובנה ורוח הקדש. אמן. בשם האב ובנה ורוח הקדש. אמן.
ברוך ומשובח הוא הסקרמנט הנעלה ביותר של המזבח, עכשיו ועד עולם. אמן. משובך ישו המשיח ומרים, לעולמים ואל עולמי העולמות. אמן.