יום שבת, 7 במאי 2016

מסר הלב הקדוש של ישו

(לב הקדוש של ישו): ילדי יקרי, היום כאשר אתם חוגגים את יובל המסר הראשון שאמרתי לבני לי מרקוס כאן בשנת 1994, אני בא לומר שוב: אהבתי לא נאהבת, לבי לא נאהב.

אנוכי, האהובה עצמה, אינני נאהב על ידי בריאתי. ומרות שנים רבות שעברו מאז המסר הראשון שאמרתי כאן, עד היום הוא לא נשמע או נענה על ידכם.

אהבתי הוכתה באכזבה מכם! אהבתי הוכה באכזבה מכם כי אתם עדיין חרשים, עיוורים, קשיחים לב ומאסים לשמוע לדברי שאמרתי לכם כאן בהראות אלו מאז.

אהבתי הוכתה באכזבה מכל אלה שעברו כאן, אך לא ענו על אהבתי, לא ענו על אהבת אמי, לא ידעו להעדיף אותנו מעל כל דבר אחר, מעל כל בריאה. הם לא ידעו לשים אתנו ראשונים בחייה שלהם ולחיות באהובה לנו, לחיות רק כדי לעשות חפץ בנו, לתת לנו כבוד, לנחם אותנו, לאהב אותנו ולקדם אהבותינו.

אהבתי הוכתה באכזבה מכל אלה ששמעו את הדברים שאמרתי בכל השנים האלה. אך דברים אלו פגעו באוזניים קשות, בלבבות קשים שלא רצו לשמוע קולי, שלא רצו לשמוע קול אמי הקדושה ביותר.

לכן, היום יותר מכול יתר לבי, אהבתי הוכה באכזבה בדור זה הרע והפרוץ, העצלן ואוהב רק את עצמו, רצונו ובשרו שלו. שטרם מאס לשמוע מה שאהובה מגיע ממעלה לזה לאמר.

אני מציע פרס אטרנלי ללא גבולות ולא ניתן להשוואה ואולם כמה מעטים הם אלה המוכנים לחפש את אוצרותי על ידי השקעת כל מאמציהם ומאמץ בחיפוש אחר האוצר של העולם הזה שפרעשת גזוזת, שהשדים גונבים והוא אף לפני מות בא, כבר נגמר.

אין אחד שחופר אותי בלב ישר, טהר ומלא אהבה אמיתית. כמה מתפללים אלי ואל אם, אך עם הכוונה הלא נכונה, מתפללים ליהנות בעצמם לספק את "אני" לחפש מימוש רצונותיהם או להתפלל בקור רוח וללא אהבה. כמה הם כמו הפרושיים, יפים מאוד בחוץ, אך פגומים מאוד בפנים, כי אין להם אהבה אמיתית.

אהבתי מוכתרת בדיסאפויינטמנט מכיוון שמעל כל מקום חופר אחר אהבה אמתית, אך כמה נדירים הנשמות שבהם מוצאת אותה באמיתות. לפחות כאן יש נשמות של אהבה אמיתית וטהרה לחלוטין מתים לעצמם, לרצונם, לבשרם ולעולם, לנחם את אם, לנחם את לבי ולסוף לתת ללבי שמחה לראות אותי נאהב על ידי בריאתי.

מקום זה, העיר הזו נבחרה מאז ברכת העולם להיות ביקורני ואימי. ובדבר הראשון שלי אמרתי שאנחנו באים לסיים מה שאם החלה.

אמתי ביצעתי את אשר אמרתי ואף יותר על ידי הביאת עבודתי כאן לניצחון מושלם מעל כל אויבי. וואמנם אהבת אבי שלח אותי עם אם כאן ביעקרעי שתהיל וכך תאיר האהבה והאהבה הזו תשמור את פני כולה הארץ.

מרקוס, בהמסג הראשון שהעברתי לך ביום 7 במאי 1994 אמרתי לך עד איזה מידה אהבתיך, אמרתי לך עד איזה מידה רציתי אותך, אמרתי לך עד איזה מידה היית את המועדף של לב.

בני האוהב, עבדי הנאמן והמסור, התמידת באהבתי בכל השנים האלה. היה נאמן להמסג שהעברתי לך בלילה ההוא ולכן נחשב מאוד ראווי בעיני לכל החסדים האחרים שעברתי לך, לכל ההטבות האחרות שעברתי לך לאחר היום הזה. אף נחשבתי ראוי בעיניך לקבל ישירות מהשמים את המדליה של אביו האומץ יוסף.

כן, אתה היחיד שיש לו כי נחשב ראווי לחסד גדול זה שלא נתתי ולא אנתן אותו לאף אחד אחר בעולם אלא לך.

נחשבתי ראוי לסימן הגדול של השמש ב-7 בספטמבר וב-7 בנובמבר באותה שנה 1994 שבקשתני ונתתי לך. הסימן הזה שהפרושים ביקשו ממני לפני אלפיים שנים להאמין בי ואנכרתי כי לא היו ראווי. לא אנכרתי כי נחשבתי ראוי בגלל אהבתך הגדולה והעצומה לי ולאם.

אני אומר לך בן: אתה היה ראוי לנפלאות, אך אף יותר ראוי לחסדים שתיהי. שאר בלבי כך שיישאר לבי בשלך. השאר מאוחד לי כענף בגפרית, כך שהחמר הדיוויני שלי יזרום בנשמתך וימלא אותה יותר ויותר בחסדי לבי האלוהי עד שתתמלא בה במדבר הזה בעולם שאינו אוהב דבר או איש. וככה אתה מושמד, נמחק ואף נשפט לחיים לא מאושרים בזמן זה ובחייה הבאים.

דרך כי אשמיע המדבר ויאיר גן של ורדי אהבה רוחנית טוב יקרות קדושה אהבת אלוהים בכל העולם.

בוא ילדה הקליפה, הפנינה היקרת לבי, האהובה מבין האהבים. בוא תמיד ושתי ממעיין לבי ושכני בו שזה ביתך, מקלטך ומקום מושבך כפי שאמרתי לך באותו הלילה.

התאמיני בי! אתה תנצח איתי ואם עם כאשר הבטחתיך באותו הלילה ויריבינו יהיו בניצחוןנו ברגליים של רגליינו. השאר חזק באהב�תי ולא תחשוש, ילדי, כי אתם שלי, אתם יקר לי וממאות אלפים אהבתיך יותר מאחרים, בחרתי אותך, בירכתי אותך, אישרתי אותך: אתה שלי עתה ולנצח. נתנת ליה עם כל קיום, עם כל לב ועם כל אהבתך. ואני גם כן, לכן, ניתתי עצמי לך ונותן עצמי לך שוב עם כל לב, עם כל אהב�תי גם.

המשיך להתפלל תפילת הווזר של אימי כל יום, כי דרך ווזר של אימי אתם נותנים לי יותר ומכבידים אותי בכבוד, באהבה, בשבח ובמתאחדת עם לבי האלוהי.

לכל אנשים מברכתי באהבה מלה סאלט, קרייזינן וז'קאראי".