בני, אני שמחה שהגעת לפתמה ביום הזכרון הזה... רציתיך כאן, כדי שתודע כל העולם כי התגלותי ביעקראי, הן המשך והסיום של פאטימה. הודעותי ומעשיה של הצלה לעולם זה, שנחלו כאן בפתמה, יושלמו במלאותם בתגליותי ביעקראי... ידע, בני, שלבי הבלתי נודעת תנצח בוודאות, למרות אויבים, ואני איצא כמנצחת היחידה של הקרב האיום הזה שאני מנהלת נגד התן האדום. ...אל תשכח כל דבר ואל תחזיק דעך, כי השטן יודע שזמןו קצר מאוד, ולכן הוא תקף אותי כך הרבה, אף דרך הכמרים. מה שעשו והסיפרו כאן בפתמה הכמרים, אין זה אלא מכה זנב התן הזועם נגד אני, כי יודע שאשגבר אותו. אך לא יעשה דבר, וכל תוכניותיו יהיו מנוצחות... לבי הבלתי נודעת תנצח על כל הרעה...לבי הבלתי נודעת תשיג את ניצחון הגדול ביותר בנפשות ובגויים, ומעוז האשמה והחטא שבנה השטן בגאווה, ושבו הוא מתגאה כמנצחת הבטוחה של העולם הזה, יתמוטט לקול קולי אמא, הנותנת פקודות למלאכי לשרוף אותו. ..בני, אהב, בטח וחרך בי לחלוטין, ותראה איך לבי הבלתי נודעת ישנה את הביצה של החטא שזה העולם, לגן פרחים ריחני של קדושה ואהבה לאלהאלוהים. כפי שאמרתי לך, הנה עתה 'שניים צעירים רועים' שלי, פרנסיסקו וז'סינטה, באו להתפלל איתך.
(מרקוס) - "פתאום ראיתי את 'שתיים הצעירות הרועים' מופיעות לצד גברתנו, זוהרות באור, מחייכות לי בחיבה. הם התפללו איתי אבינו שבשמים ואביה קדשה עם הכוונה לעשות תשלום לכבוד הקודש והגברתנו, וכן לשני המקומות הקדושים של פטימה וז'קארי, אז אמרה לי ברכה ג'סינתה:
(ג'סינתה): "מרקוס, אנחנו שמחים שהנך כאן בפטימה. שמוענו את התפילה שאתה אמרת בקברותינו. התפללו ללא הפסקה עבורך בגן עדן. עליך לספר לכל אחד שכלב מריה הנקי מלא בתגובות וחרפות שנעשות לה, מהכמרים ועד החוטאים ביותר. אומר לאלה שאוהבים אותה לשבור אתה ללא דיחוי, כי היא סובלת מכאבים ומצוקה...כשהגיעה אלינו כאן בפטימה, הייתה לבה הנקי מוקף בקוצים שהשריצו אותו לדם. וכך נשארת עד היום, כיוון שכמעט אף אחד לא שמע לתחינותיה, והם ממשיכים לעשות את אותם החטאים...לכן, עשו תשלומים ללב מריה הנקי, וקחו עםכם כל מי שאפשר לעשות אותו. אל תאשרו לה להיות מופגנת יותר ממה שהיא עד כה".
(מרקוס) "אבל יקרת ג'סינתה, מי אני כדי להשיג הכל זאת?
(ג'סינתה) "עשה מה שאתה יכול, מרקוס. אנחנו נישאר עמך תמיד, לעזור לך במשימה הזו. הכריז על רצונות גברתנו כאן בפטימה, יחד עם אלו של ז'קארי, בעולם, כך שיומר ויבוא לתשועה".
(מרקוס) "ענתי כן. אז פרנסיסקו קם לדבר ואמר:"
(מרקוס): "מרקוס, הלך לקדימה ואל תפחד מהקשיים שתגלה בדרך. גם אנחנו הייתנו רדופים, שנואים ונבוזים, אבל עמדנו בכל דבר למען אדונינו ומארחתנו, והגענו לגן עדן. אהבי את הבתולה הקדושה במלואה, ואכלי כל חייך עבורה. תפילי תמיד את התפילה על-פי הרוזריוס, וה�תולה הקדושה תשאירך לעבור הכל. ז'קאראי היא המשכו והסיום של פטימה. אנחנו אוהבים אותך מאוד, ואנחנו רוצים לסייע לך... שאלו אתנו תמיד, ונעזור לך תמיד".
(מרקוס): "אחר כך גברתנו והשניים 'הצאן הקטנים' נתנו לי ברכה, צירפו יחד סימני הצלב ואז נעלמו. גברתנו ושני הצעירים הרועים הופיעו בתוך הבזיליקה של פטימה, כמה מטרים מהקברים של פרנסיסקו וז'קינטה".