יילדים יקרי, מריה הבלתולת, אם כל העמים, אם האלוהים, אם הכנסייה, מלכת המלאכים, עזרת החוטאים ואם רחמנית של כל ילדי האדמה, הינך, ילדים, גם היום הזה, בזמן זה של אדוונט, היא באת אליכם לאהבתכם ולברכותכם.
יילדים, יקרי, אתם יכולים להרגיש שאתם שייכים לאלוהים? אם תוכלו להרגיש שאתם שייכים לאלוהים, אף פעם לא תהיו לבד, גם ברגעים הקשים ביותר בחייך הארציים.
מרבית הזמן, אתם חיינו את חייה הארצית כאלו אינכם שייכים לאלוהים. אתם חלק מהמשפחה, הרגו שאתם חלק ממנה ואל תדברו טיפשות, אל תשגאו בחטא על ידי אמירה תכופה: “איין האלוהים, איין האלוהים?”
אתם מחפשים את האלוהים רק ברגעים הקשים של חייכם, אך הוא שם תמיד, אבל אינכם יכולים עוד להרגיש את נוכחות אלוהים לצידך.
זכרו ילדים: כן, אתם חיים את חייכם העולמיים, אבל אל תשכחו מעולם שהמתנה הזו נתונה לכם על ידי האל. הקדישו חלק מזמנכם לאב השמים שלכם. הזמן שצריך להקדש לאב מופיע בכל מעשה טוב שעושים: להיות קרובים לסובלנים, לעשות צדקה, להיות שם עבור אח או אחות. הכל זה מגיע אל לב האל הקודש כמו רוח בוקר, ואז האב מרגיש את קרבכם וומר: “אלה ילדי!” והוא מתפאר בכם, קם מכיסאו ומתענג, אומר: “ילדי זכרו אותי, אשירו על אלה שיש להם את המתנה של נתינת עצמם!”
הנה האל האב מפרש חסדו הבלתי מודד לכל ילדיו!
תהילה לאב, לבן ולרווח הקודש.
ילדים, אם מריה ראתה אתכם כולם ואהבה אתכם כולם מהעומק של לב היא.
אני מברכך.
תפלו, תפלו, תפלו!
המדונה הייתה לבושה בלבן עם מנטל כחול. היא לבשה כתר של שנים עשר כוכבים על ראשה ומתחת לרגליה היה רב-העם ילדים לבושים בלבן.