יילדי, מריה הבלתולעת, אם כל העמים, אם האלוהים, אם הכנסייה, מלכת המלאכים, עזרת החוטאים ואם רחמנית של כל ילדי האדמה, הנה, ילדים, היום היא באת אליכם לאהבתכם ולברכותכם.
יילדי, עמים של הארץ, אני חוזרת ואומרת בחזקה: "להקים קשרי חברה, להיות זמינים ונוחים. אנחנו צופים בארץ הזאת מזמן ונתקלקלו, אתם לא יכולים לתקשר אחד עם השני וכאילו תוכלו, אתם מכסים עצמכם בבגד גדול כדי שלא לצפות זה בזה.”
"מדוע התפתחתם כך? אין לכם סיבה להיות! אני מבינה שהחיים מביאים בעיות רבות, זו טבע האדם, אך הן מיועדות להתפתר. רבים מהבעיות שאתם, עמים של הארץ, יצרתם כי לא חייתם בגן עדן כפי שצריך היה לחייו; רצאתם לעשות יותר מדאי, להרעיש את הטבע, הכל, אבל זה לא הופך אותכם לגברים ונשים זועמים.”
"מה יקרה לזה העולם? אתם לא תהיו נצחיים על הארץ הזו, אך כאן תהיו נצחיים! זה היה רצון האל האב השמימי שאתם תחיינו בדרך זו באופן היפה ביותר, אבל במקום זאת כמעט שאינכם מבטים אליה. חזורו בתשובה, ילדים! אם אתם ממשיכים כך, בידוד יגיע לכם ויחד עמו מחלה. אתם משפחה גדולה ואמורים להישאר כך, לפיכך התחילו לקשר ביניכם באהבה וכבוד!”
תהילה לאב, לבנו ולרוח הקודש.
ילדים, אם מריה ראתה אתכם כולם ואהבה אתכם כולם מהעומק של ליבה.
אני מברכך. תפלו, תפלו, תפלו!
הגבירה הייתה לבושה בלבן עם מנטל כחול, היא לבשה כתר של שנים עשר כוכבים על ראשה וישע היה תחת רגליה.