יום רביעי, 12 בפברואר 2025
אתה חי את מה שחייתי
הודעה מאדוננו ישוע המשיח לאחות אמפולה בניו ברנפלס, טקסאס, ארה"ב, ב-25 בינואר 2025 - חג ה conversion של פאולוס הקדוש – נאמר בספרדית ותורגם על ידי האחות לאנגלית
הדבר החי של האב מדבר.
הדבר שהתגלם ברחמה הטהורה ביותר של מריה הקדושה מדבר.
ההקרבה המושלמת של ציות ותיקון מדברת.
ישוע שלך, אדונך, מדבר.
המלך והמפקד שלך מדברים.
האלוהים שלך שאוהב אותך בלי גבול מדבר.
תקשיבו, ילדים.
אלוהיכם מדבר לכולם.
נתתי לך מילים של אזהרה ותיקון; נתתי לך מילים של אור והבהרה. נתתי לך מילים של עידוד. נתתי לך מילים של לימוד.
כולן, ילדים, הן מילים שנולדות מהלב שלי, מלבו של האלוהים שלך שאוהב אותך.
קבלו את כל המילים שלי: הזרעים הקדושים שמאחדים לרצונכם, לאמונה ולאהבה, מייצרים [את] הפירות הקדושים של איחוד איתי, של סגולה, של עוז בתוך החושך שאפף את העולם ואת הכנסייה שלי.
הכנסייה המסכנה שלי.
היא צריכה להיות מסכנה, לגמרי “מסכנה” מכל יהירות, מכל עבודה זרה ושאיפות. ריקה מכל דבר מלבדני.
היא צריכה להיות מלאה בי.
אבל, ילדים, אתם רואים את ה“עושר” הכוזב שהיא הצטברה? כמו גוף מלא בסרטן, שתאיו המושחתים לא מפסיקים להתרבות, ולהיות יותר ויותר מעוותים, עד שהוא נעשה בלתי ניתן לזיהוי בפני ילדיי ובפניי.
הכנסייה היא שלי.
זה הגוף המסתורי שמאחד אותי, את הראש, צריך להיות תמיד הדוגמה לאמת ולרצוני.
מקלט לכל ילדיי; המקום של קיומם, של עיצובם, של קידושם.
השטן שונא את הכנסייה שלי כי היא ההשתקפות שלי. ועם התקפות בלתי פוסקות הוא מנסה להרוס, לפלג, לדלדל, לשחית ולגרור אותה לתהום בה הוא גר.
אבל אני, הראש, לא אאפשר את זה.
אני, הראש, אטהר אותה.
אני, הראש, אפטר אותה מטפרפיו של השטן.
אני, הראש, אסלק את כל הלכלוך.
אני, הראש, אטביל אותה שוב בדמי ובמים הטהורים מצדי, ובדמעות של אימא שלי.
ואעשה אותה זוהרת, נקייה, יפהפייה, מלאה בי, מלאה באמת שלי. מלאת אור.
המגדלור והמחסה לילדיי.
אבל קודם כל, ילדים, חייבים להתנגד לתקיפת האנטיכריסט.
כי כמו שבגדו בי ומסרו אותי לידי קיסר וללויים הכוזבים, ובוזו על ידי רוב עמי, ועזבו אותי השליחים והתלמידים שלי, כך זה גם עכשיו, ילדים.
אני חוזר על זה, כדי שלא תבלבלו.
מה שאתם רואים קורה הוא הבגידה האחרונה שחייבת להתקיים.
וכמו שאני הייתי צריך לסבול את הבגידה, השוט, הגינוי, הצליבה, העינויים חסרי שם של נטישת האב, כך גם, ילדים קטנים של ליבי, אתם סובלים בליבו של הכנסייה שלי.
אתם, החופן הקטן שלי, שאוהבים אותי, שמקשיבים לי, שמקבלים את דברי באמונה בלבכם, אתם הבכי איתי – אתם הלב של הכנסייה שלי, של הגוף המסתורי שלי, ואתם חיים מה שחייתי.
זו הסיבה, ילדים, לעינויים של ההמתנה. זו הסיבה לחושך ולייסורים בגן גת שמנים.
זו הסיבה לכאבים שלכם, הקרבנות שלכם, העצב שלכם, הייסורים שלכם.
זו הסיבה לתחושה שאתם לבד ונטושים על ידי אלוהים שלכם.
זו הסיבה לתחושה שאתם הולכים והופכים ל"כלום".
אתם חיים מה שחייתי.
בשעה הזו, ילדים, המטרה שלי נראתה ככישלון, טירוף, דבר חולף שלא ישרוד את מותי.
האב כאילו נטש אותי.
כל עבודתי ומאמצי הסתיימו ב"כלום".
כך גם עכשיו, ילדים שלי.
אל תפחדו.
אמרתי לכם שהכול בידיים שלי.
ואני מזכיר לכם שוב.
תסתכלו עליי. תנו לי את לבכם.
תנו לי את האמון והאמונה שלכם.
כן, ילדים. השעה מאוד מרה.
אבל אני חייתי אותה לפניכם, חייתי אותה לבד – בעזרת אמי. ואני יודע את הייסורים שחייבים לשתות.
אבל זו הסיבה שאני בא אליכם, ילדים.
זו הסיבה שאני מדבר איתכם. זו הסיבה שאני מעצב ומחזק אתכם.
וזו הסיבה שאמיואני מלווים אתכם בכל רגע. בכל רגע. לעולם אינכם לבד, אהוביי. לעולם לא.
וגם אם תצטרכו לשתות ואתם כבר שותים מכוס שלי, אמתיק אותה באהבתי ובחסדי, השמורים לתקופות האלה.
הזמן קצר, למרות שאתם מרגישים שהשעה לא מגיעה.
היא תגיע, ילדים. אתם כבר בתוכה. (1)
אל תפחדו.
אני מזכיר לכם מה שקרה עם פאול שלי – איך ברגע אחד הראיתי לו את האמת שלי, את האישיות שלי, את הרצון שלי.
ברגע אחד, ילדים.
האם לא אעשה דברים דומים וגדולים יותר עכשיו כשהעדויות שחייבות להינתן גדולות יותר?
תבטחו בי.
תסמכו על כך שהמלך והקפטן שלכם ייתנו לכם את החימוש והנשקים שתצטרכו עבור הקרב המתקרב.
הרשו לי להלביש אתכם בבגדי – בחסד שלי.
תסמכו על כך שאני רואה כל אחד מכם, אני יודע את הלבבות שלכם, אני יודע את הכמיהה והרצון לאהוב אותי, להיות נאמן לי.
תבטחו בכך שאתן לכם מה שהלב שלכם כמה אליו. [חיוך]
ילדים שלי, אני מבקשת שתתנו לי את האמונה שלכם ושיהיו לכם שקט בתוך הרצון שלי.
אתם מוקפים ברצוני. אחדו את הרצון הקטן והחלש מאוד שלכם עם שלי, ואני אעזור לכם.
אני מכריזה בפניכם על הגישה המהירה של הפלאים שלי.
כדי לחזק אתכם, לרפא אתכם, להשלים את האמונה והאמון שלכם.
זה יבוא ברגע אחד וימלא אתכם שמחה.
כפי שזה יעשה לי שמחה להראות לכם את פניי ואת החיוך שלי.[smile]
אל תפחדו. האלוהים שלכם לא עוזב אתכם. ישוע שלך איתך.
אני מזכירה לכם, ילדים, שאתם לא מהעולם הזה. וככל שהעולם הזה מפריד את עצמו מהרצון שלי, כך יותר אותי דוחים, ולכן הרבה יותר אתם, שאוהבים אותי ומנסים ללכת איתי, למלא את הרצון שלי, תרגישו "מחוץ" לעולם הזה. זרים לו.
אל תיבהלו ואל תדאגו מכך.זה האמת.
מי ששייך לי לא יכול לראות את מצב העולם הזה, לנשום את האוויר שלו ולא להרגיש גועל.
היזהרו, ילדים שלי.
בואו תבלו איתי זמן, תשנמו את האוויר הטהור והנקי של האהבה שלי, של האמת שלי, ותחזקו את ריאות הנשמה שלכם [חיוך עדין], כדי להתנגד ולא להיכנע למיאזמות הסרוחות של השטן.
ילדים שלי, בתוך החושך, בתוך הבגידה שמתבצעת בכל רמה, אני פועלת, כדי לסכל, להציל, לרפא, להביא לאור את הנסתר, את המכוער, כך שתוכלו לראות ולהבין מה באמת קורה.
זו הסיבה שאני אומרת לכם,תהיו בשקט.
הביטו בי. קבלו את כל מה שאני נותנת לכם. האמינו.
סמכו עליי. אחדו את הרצון שלכם עם שלי.
אתם נותנים לי את הצערים והדמעות ואת הייאוש, כפי שביקשתי מכם. תנו לי גם את החיוכים – החיוכים שנולדים מאמון ומאמונה, מהוודאות שאני אוהבת אתכם, מהתקווה למה שיבוא אחרי השעה המרה.
ההבטחות שלי וכל מה שאמרתי לנביאים שלי יתגשמו.הכול. הדברים שלי אינם לשווא.(2)
אבל ההבנה שלכם מוגבלת מאוד, ילדים שלי, ואתם לא רואים – אתם לא יכולים לראות – את העומק והגדול של התוכנית שלי, איך היא כוללת כל מה שנוצר מתחילתו ועד סופו, איך היא מחבקת כל אחד הילדים שלי, כמה שהיא מלאה באור שלי, אמת ואהבה.
תנו לי את הקרבן של ההבנה שלכם.
הכניעו את הקריטריונים שלכם לאמונה הפשוטה והזוהרת.
אתם רוצים תאריכים, הגשמות, הדגמה גלויה של העוצמה שלי על כוחות האויב.
אני מבינה.[smile]
אבל, הקטנים שלי, ממכם אני מבקשת שתתנו לי את התשוקות הללו כתרופה זוהרת. מקבלים באמונה את מעשי בתקופות אלה.
אני האל.
אל תשכחו זאת.
ואם אני אחכה, זה רחמים.
ואם אתעכב, זה רחמים.
ואם הימים יעברו והבטחותיי יתמהמחו, זהו רחמים ועיצוב.
הכל שאני עושה ומאפשר לו יש בסיס באהבה שלי אליך.
כן, ילדים. אתם לא יכולים להבין איך אני מאפשר אירועים מסוימים בעולם ובחייכם. כי הם נראים סותרים לחלוטין למעשיו של אלוקים שהוא אהבה.
ילדים, אתם רואים רק חלק מהאירועים האלה ורק רגע שלהם.
אני רואה הכל. אני רואה את הניצחונות שילדו. אני רואה את הריפויים שיקרו. אני רואה את האור שיאיר. אני רואה אותך איתי לנצח נצחים.
זו הסיבה שאני יכול לומר לך – סמוך עלי.
תבטח בישוע שלך.
ללא היסוס וללא פחד.
תהיה בשלווה באמון הזה בליבי.
כמה, כמה אני אוהב אותך, הקטנים שלי.
חיילים שלי. האמיצים והמנוסים שלי. [חיוך] המסכנים שלי. [חיוך]
ישוע שלך לא עוזב אותך.
קבלו את דברי כטל של נחמה וכוח, וכהחתם לברכתִי.
אני אוהב אותכם, ילדים.
אני פועל. בקרוב אראה לך.
אני מברך אותך בכל האהבה שלי ומביא לך את הברכה ואת האהבה של אם קדושה ביותר שלי, הפנינה היפה של גן עדן [חיוך], שיש לה אותך תחת כנפיה ותחת הגנתה.
הוא אשר היה, הוֹוה וְיִהְיֶה.
האלפא והאומגה.
הוא הרוכב על העננים.
ישוע שלך +
הערה: הערות השוליים אינן מכתיבות את האלוקים. הן נוספו על ידי האחות. לפעמים ההערה היא כדי לעזור להבהיר לקורא את תחושת המשמעות של מילה או רעיון מסויימים, ולפעמים כדי להעביר טוב יותר את התחושה של הטון של האלוקים או מרים כשאמרו אותם.)
הערה: ההודעה הזאת הוכתבה במשך יומיים (שבת במהלך שעת קדושה ויום שלישי בבוקר). בכל פעם שהייתי עומד לקחת זמן מה בשקט כדי לראות אם האדון רוצה להמשיך את המסר, התעכבתי, בעיות בלתי צפויות הזקוקות לתשומת לב הופיעו וכו'. אפילו כשירדתי במדרגות לרדת לשעת הקדושה ביום שלישי, המחברת שאני משתמש בה עבור ההודעות ושנשאתי בידי נפלה באופן פתאומי מידי - עפה ממנה - והכתה במדרגות כל כך חזק שכיסוי אחד שלה נשבר ותמונות ישוע ומריה שתמיד נושא איתי, התפזרו בחוסר צניעות על הרצפה. "מישהו" בהחלט לא רצה שהמסר הזה יסיים. אני כותב זאת כאן כי זה היה משמעותי, תקיפה אינטנסיבית יותר.
(1) הביטוי הזה נראה כמו סתירה. אבל אם אנחנו חושבים ששעה אחת בזמן של אלוהים מכילה הרבה, הרבה שעות בזמננו, אז אין כאן סתירה. כמה דברים חייבים לקרות בתוך השעה הזו! "השעה" של ישוע לא הייתה רגע אחד, אלא סדרת אירועים, כל אחד מהם מממש חלק מכל אשר הוכרז והוכן מאז ומעולם בתכנית האלוהים, וכולם מובילים לעבודה הגדולה של גאולה. כך גם עכשיו, כשהוא אומר "זה יגיע, ילדים. אתם כבר בתוכו", הוא אומר לנו שאנחנו כבר נמצאים ב"שעה", אבל שהגילום שלה עדיין לא הגיע. מה שאנו חווים כבר נמצא בתוך האירועים אשר נבואו והוכנו, אירועים שקורים עכשיו אחד אחרי השני ומקרבים אותנו לגילוי של "השעה" הזאת שהיא חידוש כל הבריאה.
(2) כשכתבתי את המילים האלה, חשבתי על כך שיש נבואות אשר הוכרזו לפני מאות שנים ועדיין לא התגשמו, בעוד שאחרות שהן הרבה יותר חדשות כבר התממשו. ומסיבה כלשהי זה גרם לי לחשוב על בניית בניין. הוא מתחיל עם עבודת בניית היסוד וה"שלד", אבל באותו זמן שמתחילה העבודה הזאת, מתחילה גם עבודה אחרת אשר מתקדמת בנפרד (ייצור חלונות, דלתות, פיסול קישוטים וכו'), עבודה שלוקחת זמן וחייבת לחכות עד שהשאר הבניין יתקדם מספיק כדי להשתלב בו. כך חשבתי על הנבואות. כל חלק בתכנית האלוהים – מוכרז, מתחיל, נעשה ועובר השלמה. כל חלק מתפתח בקצב שלו, אבל הכל מתקדם בלי הפסקה. וכמו שבניית בניין מתקדמת וכל החלקים משתלבים, כך גם בתכנית האלוהים. הכל בסדר.